בני אברהם היא קבוצת פעולה יהודית-דתית הפועלת לצד פעילים פלסטינים במטרה לאפשר לקהילות פלסטיניות להישאר על אדמתן, ולמנוע פגיעה בבני הארץ. בשנים האחרונות פועלת הקבוצה בחברון, בירושלים ובבקעת הירדן. הפעילות והפעילים מגיעים מרקעים שונים – חרדים, דתיות, ומסורתיים – ומה שמחבר ביניהם הוא העשייה המשותפת והאמונה בקדושתו של מעשה שמביא ברכה לעולם.
שורשי בני אברהם נעוצים בתחילת שנות ה־2000, בקבוצה של פעילים דתיים שפעלה לצד הקהילה הפלסטינית בתל רומיידה שבחברון. ב־2022 התחדשה הפעילות בתדירות של אחת לשבועיים–שלושה, בשיתוף פעולה עם חקלאים וחקלאיות פלסטינים. במסגרת הימים הללו אנחנו מסייעים בשיקום והגנה על רכוש – מסיק זיתים, הכנת שדות לעיבוד, תיקון גדרות ותמיכה במאבקים לא־אלימים להשבת בתים ושטחים שהופקעו לידי מתנחלים.
לצד העבודות החקלאיות, בני אברהם מקיימת שבתות של נוכחות מגנה, בעיקר בבקעת הירדן. בשבתות הללו אנחנו שוהים עם הקהילה המקומית, אוכלים ומתפללים יחד, מקשיבים ומכירים את חיי היום־יום. כאשר רועים מהמאחזים הסמוכים נכנסים לאדמות הפלסטיניות, הפעילים והפעילות עומדים יחד עם התושבים ומנסים למנוע את חדירתם ואת פגיעתם – באמצעים לא־אלימים ומתוך מחויבות הלכתית ומוסרית לשמירת הנפש והרכוש.
הקשר עם הקהילות הפלסטיניות אינו מצטמצם לזמן של אלימות או לחץ. בני אברהם יוזמת גם מפגשים ויוזמות תרבות משותפות: חלוקת אורות ורמדאן לקהילות שונות, הקרנת הסרט H2: מעבדה למשטר כיבוש בחברון ודיון משותף אחריו, צפייה משותפת במונדיאל, ו"פרידום סדר" – ליל הסדר-אפטאר בהשתתפות כ־200 איש ואישה. עם התרחבות הפעילות ליישובים נוספים בגדה, נוצרות גם יוזמות תרבות כמו לימוד שפה, סדנאות לילדים וילדות ובישול משותף.
חלק מרכזי מפעילות בני אברהם מתמקד גם בתוך הקהילה היהודית. הקבוצה מקיימת קמפיינים של פשקווילים וסטיקרים בחברון ובירושלים, בשפה דתית–אמונית המתנגדת לכיבוש בגדה המערבית ולמלחמה בעזה. מאז 7 באוקטובר בני אברהם לוקחת חלק בהפגנות ובפעולות מחאה, ומפיצה חומרי לימוד והנחיות אתיות לחיילים ולחיילות המבקשים לפעול מתוך אחריות הלכתית ומוסרית.
ככל שהתמשכה המלחמה ומטרותיה הלכו והיטשטשו, גברה מחויבותנו לקריאה להפסקת אש ולבחינה מחודשת של הדרך. פעילות ופעילי השמאל האמוני היו שותפים ביוזמה, הובלה והשתתפות בהפגנות ברחבי הארץ, בניסיון להציב קול דתי שמדבר על קדושת החיים, על ריסון השימוש בכוח ועל הצורך הדחוף באופק מדיני במקום מלחמת אין־קץ.
במקביל, פתחנו מרחבים של לימוד ושיחה: כנסים מקוונים, מפגשי עומק וקבלות שבת וימי לימוד, שעסקו בשאלות המוסריות, הפוליטיות והחברתיות שהשנתיים האחרונות הציבו בפנינו. דרך לימוד, דיאלוג ופעולה ציבורית ניסינו לשרטט דמות של תגובה יהודית–אמונית למלחמה: תגובה שמכירה בסבל מכל הצדדים, נאחזת בכבוד האדם, ומבקשת להוביל לאחריות, פיוס ושלום.
האירועים המחרידים של 7 באוקטובר 2023 יצרו משבר חטופים עצום, שבו כ־250 גברים, נשים וילדים הוחזקו בשבי חמאס. באופן מפתיע ומצער, חלק מהקולות החזקים ביותר שקראו להמשיך את המלחמה גם במחיר החטופים הגיעו ממעגלים דתיים.
מהיום הראשון למלחמה, פעילות ופעילי השמאל האמוני הציבו את מצוות פדיון שבויים בראש סדר העדיפויות המוסרי והדתי שלנו. באמצעות מחאה ציבורית מתמשכת, מאמרי דעה, התארגנות קהילתית ואירועים חינוכיים, הבאנו קול דתי ברור ונחרץ הטוען כי הצלת חיים קודמת לכל שיקול אחר.
על ידי הצגת טיעון ערכי, סדור ושורשי במסורת היהודית, השמאל האמוני מילא תפקיד משמעותי בעיצוב השיח הציבורי סביב סוגיית החטופים, וסייע ביצירת הלחץ המוסרי שהוביל בסופו של דבר לקידום סיום המלחמה.
מאז תחילת המהלך להחלשת מערכת המשפט ראינו בו לא עוד ויכוח בין “שבטים”, אלא ניסיון מרוכז לרכז כוח – פוליטי והלכתי – בידיים מעטות. בעינינו, השאלה לא הייתה חילונים מול דתיים, אלא איזו יהדות עומדת מאחורי מדינה שמחלישה את בלמי הכוח, מצמצמת הגנה על מיעוטים ומטשטשת את גבולות השלטון החוקתי.
מהימים הראשונים של המחאה היינו חלק מהמאבק נגד ההפיכה המשטרית, נוכחים ברחובות ובכיכרות, ונושאים קול דתי־אמוני ברור נגד ריכוז הכוח ונגד השימוש בדת כדי להצדיקו. בהפגנות, בדברי תורה ובשיחות ציבוריות הדגשנו שהגנה על שוויון בפני החוק, על עצמאות מערכת המשפט ועל זכויות אדם אינן ויתור על מסורת, אלא תביעה עמוקה מתוכה: יהדות שמגבילה שלטון, מגינה על מי שמחוץ למעגל הכוח, ורואה במדינה מסגרת אזרחית לכולם ולא כלי של שבט אחד על חשבון האחרים.
